כל הדברים היפים באמת

"כל הדברים היפים באמת,

מתגלים בזמנם,

האיטי, הבלתי מתחשב... האוהב... הפועם בקצבו של הלב..." (דניאלה ספקטור) כששמעתי בפעם הראשונה את הטקסט הזה בשיר של דניאלה ספקטור התרגשתי עד עמקי נשמתי, הרגשתי כאילו שמעתי אמת צרופה.

התרגשתי כי עמוק בפנים ידעתי שזה נכון,

לדברים היפים באמת לוקח לפעמים זמן להתגלות לנו, להבשיל, להתהוות.

אבל בפועל, כל כך הרבה פעמים אני לא מאפשרת לעצמי את הזמן הזה, האיטי, שמדוייק ללב.. אני ממהרת, מזרזת, מלחיצה את עצמי, מתאכזבת כשדברים לא קורים מספיק מהר לטעמי.

כבר כמה ימים אני מנסה לכתוב טקסט שחשוב לי לכתוב, והדף נשאר ריק. המחשבות לא בהירות, לא מדוייקות עדיין. באופן מפתיע שמתי לב שיש לי סבלנות לזה, יש לי סבלנות לתהליך, אני מסכימה להשאר עם הבילבול, עם העיבוד, עם העובדה שאני עוד כותבת את זה בראש, מבשלת, מנסחת ומוחקת, משחקת עם זה. מוכנה שזה יקח זמן וסומכת שזה יגיע.

מרגש אותי לראות איזו דרך עשיתי, כמה רוך, חמלה, עדינות ואהבה למדתי לתת לעצמי.

בהתחלה קצת לא האמנתי והסתובבתי אחורה לחפש את השופטת הפנימית עם המשרוקית שתנזוף בי לשבת על התחת ולא לקום עד שהטקסט מוכן!! נו כבר!!! אבל היא רגועה בינתים.

פריצת הדרך הזו היא פועל יוצא של ההתמדה בתרגול מדיטציה

וההתפתחות האישית שלי כמאמנת (ומתאמנת) בשיטת סאטיה.

היא פרי שהבשיל מתוך ההתמדה בתרגול מיינדפולנס,

פיתחתי את היכולת ההולכת וגדלה להיות עם מה שיש, בלי לשפוט אותו,

בלי לבקר, פשוט להסכים להתבונן, ומתוך ההתבוננות תתפתח עשייה מדוייקת ונכונה.

הנסיבות הן אותן נסיבות, הטקסט עוד לא נכתב.

אבל מי שאני מול זה כבר לא אותו הדבר.

כששואלים אותי, אבל מה זה מיינדפולנס? למהכדאי לתרגל מדיטציה?

אז התשובה שלי היא-

בשביל לפתח את היכולת שלי להיות קרובה לעצמי,

בשביל שתהיה לי אפשרות לבחור מי אני רוצה להיות ואיך אני רוצה להגיב לסיטואציה.

כדי שגם כשהנסיבות מאתגרות, מעצבנות וכשלא הולך- אני אהיה בעדי ולא נגדי....