על ניהול זמן מקסימלי

לאחרונה שמעתי הרצאה של תומי בר אב, שמכנה את עצמו “Chief of Time”.

בר אב מעיד על עצמו שהוא אובססיבי בנושא של זמן והמטרה שלו היא בעצם לייעל לרמת המקסימום את לוח הזמנים שלו.

לצורך כך הוא משתמש בכל מיני כלים טכנולוגים זמינים או כאלה שהוא מפתח, כדי להיות כמה שיותר פרודוקטיבי ולבזבז כמה שפחות זמן.

יש אפליקציה שתעזור לכם לצמצם את הזמן שאתם נמצאים בסופר על ידי שליחת מיקומים מדוייקים של מוצרים,

יש כלים שיעזרו לבצע "אוטומציה" של החיים האישיים,

ויש למשל מתודה שתקצר את האורך של פגישות עבודה למינימום היעיל הנדרש ותמנע ככל האפשר ביטולים שהם "צלקות זמן".

בקיצור, לדעתו סופר הפרודוקטיביות הזו תגרום לנו להיות "על אנושיים".

***

אני מקשיבה לו ולא יכולה שלא לתהות,

האם בכלל כדאי לנו לנסות להיות על אנושיים?

האם אנחנו בכלל רוצים לנסות בכל מאודנו להדמות עד כמה שאפשר למכונה שנותנת את התפוקה הכי יעילה כל הזמן?

לדעתי התשובה החד משמעית היא לא.

כי אין לנו שום סיכוי להצליח.

המכונה העל אנושית תמיד תהיה יותר יעילה מאיתנו, בני האדם.

הרי המכונה לא נשארת במוצ"ש עד מאוחר לראות נטפליקס וקשה לה לקום בבוקר,

היא לא צריכה לצאת מוקדם לקחת את הילד מהגן או להשאר איתו כשהוא חולה,

ואף פעם לא צריכה לעצור כדי לעשות פיפי.

במלחמה להיות כמה שיותר יעילים, מנצלי זמן ועל אנושיים אנחנו נפסיד.

איפה היתרון שלנו?

בלהיות אנושיים.

ביכולת להרגיש, בלשתף את צורת המחשבה הייחודית שלנו, בנסיון החיים, האישיות והאופי הסופר ספציפים של כל אחד מאיתנו.

אף מכונה לא יכולה לתת חיבוק כמו חבר טוב, אף רובוט (אלא אם הוא אחד אנושי) לא יודע להקשיב, לתת אמפתיה, להצחיק, לגרום לנו להתאהב.

לדעתי, במקום להשקיע את האנרגיה שלנו בלנסות להדמות למכונות, עדיף שנשקיע אותה בלהיות בני אדם, בלהיות מי שאנחנו.